גמרא
פירוש
דְּמִתְעַכַּל קִטְרַיְיהוּ.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
בפרש״י בד״ה הלך אחר הרוב וכו׳ אלא אמרינן מעלמא אתו עכ״ל. האי מעלמא לאו מעלמא ממש דהא בסמוך מוקמינן להאי בבא במדדין מדקתני עלה ואם אין שם אלא הן וכו׳ והיינו משום דכל המדדה אינה מדדה יותר מנ׳ אמה אע״כ דהאי מעלמא היינו משובכים אחרים שיש לו בתוך נ׳ אמה ולא הזמינם והם מוקצים ובזה נתיישב ג״כ הא דקאמר לימא מסייעא לר׳ חנינא ומאי סייעתא דלמא שאני הכא דאיכא תרי רובא לאיסורא רוב היונים שבשובכים שלו שלא הזמינם ורובא דאתו מעלמא אבל בחד רובא לעולם דקורבא דמוכח עדיף ולמאי דפרישית דה״נ ליכא אלא חד רובא א״ש ודוק. ועפ״ז יש ליישב הא דלא קאמר אביי מלתיה ארישא כמ״ש לעיל אלא דהתם בלא״ה איכא למידחי משום דאיכא תרי רובא משא״כ הכא ע״כ בחד רובא איירי: בגמ׳ היכי דמי אילימא במפורחין ופרש״י מפורחין גדולים והולכים למרחוק אין להקשות דבלא״ה א״א לאוקמי במפורחים גדולים דא״כ הא אסורים משום צידה כדאיתא בברייתא בפרק אין צדין הצד יוני שובך חייב אלא דרש״י לשיטתו שמפרש שם יוני שובך דהתם ביוני הבר דוקא משא״כ בהנך דהכא דיוני שובך שלו הם דהוי כנצודין ועומדין מיהו רוב הפוסקים הסכימו דבכל ענין בגדולים שייך בהו צידה וא״כ ע״כ מפריחין דהכא היינו בקטנים שפורחין מעט מעט וכ״כ הר״ן ז״ל: בגמ׳ אמר אביי מחלוקת בעלי אבל תברא גרמי ד״ה מותר פשיטא עלי תנן. ויש להקשות דהא ע״כ הא דקאמר אבל תברא גרמי ד״ה מותר אפילו לאחר שקצב עליו בשר דאלת״ה תקשי אטו אביי טעמא דב״ש אתי לאשמעינן דהא ב״ש במקום ב״ה אינה משנה כדמקשה הש״ס בכמה דוכתי טובא אע״כ דנ״מ לב״ה דשרי אף לאחר שקצב והכי הוא קושטא דמלתא דהא תברא גרמי מלאכתו להיתר הוא וא״כ מאי מקשה הש״ס פשיטא עלי תנן דלמא היא גופא קמ״ל דאף לאחר שקצב ד״ה מותר והא מילתא לא שמעינן ממתני׳ כלל. והנראה בזה דזה לא משמע ליה לתלמודא חידוש דמלתא דפשיטא היא דדבר שמלאכתו להיתר מותר אע״כ דעיקר מלתא דאביי לאשמעינן דמותר לטלטל לקצב בשר אף אליבא דב״ש ולא חיישינן דלמא מימלך והוי טרחא שלא לצורך כפרש״י אלא דמ״מ לא שייך להקשות וכי טעמא דב״ש אתי לאשמעינן כיון דאגב אורחא מיהו קמ״ל אביי דאף לאחר שקצב מותר לד״ה אלא דקשה לי האיך אפשר לומר כן דאביי סובר דאף לאחר שקצב מותר לד״ה שהרי כיון שכבר קצב א״כ ע״כ שמטלטלו לצורך מקומו או מחמה לצל ושמעינן ליה לאביי בפרק כל הכלים (שבת דף קכ״ג) גבי התירו וחזרו והתירו דדבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו מותר לצורך מקומו אסור וכל שכן מחמה לצל ונהי דתברא גרמי ביום טוב מלאכתו להיתר הוא מ״מ כיון דבשבת מלאכתו לאיסור הוא שמעינן מיהא לאביי אליבא דב״ש גופא דגזרינן י״ט אטו שבת ואסור לטלטל כמו בשבת כדאמרינן שם לעיל בעמוד הקודם דמוקמינן לברייתא דאין סומכין הקדירה בבקעת בי״ט כב״ש והיינו מה״ט גופא כיון דבשבת מלאכתו לאיסור גזרינן י״ט אטו שבת וא״כ אמאי קאמר הכא דבתברא גרמי אף לאחר שקצב ד״ה מותר דהא לב״ש ודאי אסור לטלטלו לצורך מקומו או מחמה לצל דדיינינן ליה ככלי שמלאכתו לאיסור כיון דבשבת מלאכתו לאיסור ואם נאמר דלא איירי אביי אלא קודם שקצב הדרא קושיא לדוכתא אטו טעמא דבית שמאי אתי לאשמעינן. ויש ליישב דודאי עיקר מימרא דאביי במאי דקאמר ד״ה מותר היינו קודם שקצב אלא דממילא שמעינן כיון שאין דינו כעלי משום דמלאכתו להיתר א״כ לב״ה ודאי שרי אף לאחר שקצב דהא בית הלל לא גזר יום טוב אטו שבת כדאיתא שם להדיא בפרק כל הכלים דמוקמינן מתני׳ דמשילין פירות כוותיה ודו״ק ועיין מה שאכתוב בסמוך בלשון התוס׳: בתוס׳ בד״ה ב״ש אומרין אין נוטלין העלי ותימא הא צריך לגופא וכל כלי וכו׳ וי״ל דבפרק כל הכלים מוקמינן לה במוקצה שיש בו חסרון כיס עכ״ל. דברי התוספות כאן צ״ע דמאי פשיטא להו דב״ש סברי דכלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו שרי דלמא סברי כר׳ נחמיה דאוסר טלטול בכל הכלים אם לא לתשמיש המיוחד להם ועלי לקצב לאו תשמיש המיוחד לו הוא והיינו דשרו בתברא גרמי משום דתשמיש המיוחד לו הוא וא״ל משום דבכל דוכתי אמרינן ב״ש כר׳ יהודה ולא אמרינן כר״נ מזה אין ראיה משום דר״נ לא איירי במוקצה לאכילה כלל ור״י איירי בכל דיני מוקצה מש״ה אמרינן ב״ש כר״י דהתם במידי דאכילה איירי ולאפוקי דלא סבר כר״ש אבל לענין טלטול כלים לעולם דסבר כר״נ ועוד דאפילו אליבא דהלכתא פליגי אמוראי טובא דר״י דהוא אמורא אמר להדיא בר״פ כל הכלים דדבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו אסור ואביי ורבה בר נחמני סברי לצורך גופו מותר לצורך מקומו אסור ורבא בריה דרב יוסף דהוא רבא סתם סובר דאפילו לצורך מקומו מותר ונהי דקי״ל כרבא דהוא בתרא אליבא דהלכתא מ״מ מאי פשיטא להו להקשות מ״ט דב״ש ול״ל דפשיטא להו משום דבפרק כל הכלים מוקמינן ברייתא דאין סומכין הקדרה בבקעת כב״ש ומדאשמעינן בבקעת שאין תורת כלי עליו ולא אשמעינן בכלי שמלאכתו לאיסור אלמא דמותר לצורך גופו הא נמי ליתא דעיקר הרבותא בבקעת אע״ג דבי״ט מלאכתו להיתר הוא אפ״ה גזרינן אטו שבת כדאמרי׳ להדיא בפרק כל הכלים ול״ל נמי דקושייתם אהא דקתני ושוין שאם קצב דאיירי אליבא דב״ה דמאי פסיקא להו דלצורך גופו איירי דהא מצינן למימר דלאחר שקצב איירי מחמה לצל כדאוקמ׳ רבא בריה דרב יוסף להדיא בפרק כל הכלים ולאביי אפילו בצורך מקומו א״ש דאית ליה שם דדבר שמלאכתו לאיסור לצורך מקומו אסור כרבה בר נחמני רבו וכמ״ש מוכח להדיא בסוגיא דפרק כל הכלים ע״ש לענין אוקימתא דמתני׳ וכן מה שתירצו דהכא משום ח״כ אסרי וב״ה שרו משום שמחת י״ט וכתבו כדאיתא בפרק כל הכלים וקשה טובא דשם פ׳ כל הכלים רבה בר״נ תירץ כן לאביי אבל אח״ז בהיפוך הדף אברייתא דחזרו והתירו חזר אביי להקשות מברייתא דושווין שאם קצב לרבא בריה דר״י ואוקמה במחמה לצל וא״כ ע״כ דלא ס״ל לתרווייהו האי שינויא דרבה בר״נ ואנן קי״ל כרבא לגבי דרבה בכל דוכתי ואם כן משמע להדיא דטעמא דעלי לאו משום חסרון כיס הוא למסקנא וכן כתב הרי״ף להדיא דאפי׳ לצורך מקומו מותר ומשמע דאפילו בשבת ולאו משום שמחת י״ט. וע״כ נראה שקושית התוספות הכריחם לכל זה ואם כן כיון שכבר כתבתי דקושייתם מעיקרא ליתא מנ״ל לאוקמי הסוגיא דהכא דלא כמסקנא דהתם: והנלע״ד בזה ליישב שיטת התוס׳ דמשמע להו בע״כ טעמא דעלי משום ח״כ דאי ס״ד טעמא דב״ש משום דמלאכתו לאיסור לצורך גופו אסור אמאי אוסר ב״ה לאחר שקצב כדקתני ושווין הא לב״ה אפילו מלאכתו לאיסור שרי לצורך גופו לאביי ולרבא בריה דר״י אפילו לצורך מקומו ולא משמע להו לפרש דהאי אסורא דלאחר שקצב היינו לצורך מקומו לאביי ולרבא מחמה לצל כדאוקמה בפרק כל הכלים דא״כ תקשי אמאי קאמר אביי בתברא גרמי ד״ה מותר וכמ״ש לעיל באריכות בלשון הגמרא דע״כ א״א לומר דקודם שקצב לחוד איירי וכי טעמא דב״ש אתי לאשמעינן אע״כ דלאחר שקצב נמי איירי וא״כ אי ס״ד דטעמא דעלי בלאחר שקצב היינו לצורך מקומו לאביי ומחמה לצל לרבא דא״כ האיך קאמר אביי דבהאי גוונא גופא מותר בתברא גרמי דהא לב״ש ודאי אסור כיון דבשבת מלאכתו לאיסור הוא גזרינן י״ט אטו שבת ואפילו לצורך גופו ליתסר נהי דתברא גרמי לקצב עליו בשר ודאי שרי דהוא תשמיש המיוחד לו ובכה״ג לא שייך לגזור אטו שבת דבשבת נמי שרי אי לאו שהמלאכה בעצמה אסורה ובזה ודאי לא שייך גזירה דאין בין י״ט לשבת אלא אוכל נפש והאי לקצב אוכל נפש הוא אבל מ״מ לאחר שקצב ליתסר לב״ש אפילו לשאר צרכי גופו וכ״ש לצורך מקומו ומחמה לצל מש״ה משמע להתוספות מסוגיא דהכא דטעמא דעלי משום ח״כ הוא ומש״ה אסור לב״ש לקצב עליו וב״ה שרו משום שמחת י״ט ולאחר שקצב אסור לד״ה אפילו לצורך גופו כל שאינו לשמחת י״ט וע״ז קאמר אביי שפיר דבתברא גרמי לד״ה מותר והיינו אפילו לאחר שקצב שרי מיהא לב״ש לצורך גופו ולא שייך לגזור אטו שבת דבשבת גופא כלי שמלאכתו לאיסור שרי לצורך גופו לסברתם עכשיו אליבא דב״ש ובעלי גופא לא אסרי אלא משום ח״כ ובתברא גרמי דלא הוי ח״כ שרי וממילא דלב״ה בתברא גרמי שרו אף לצורך מקומו למאי דס״ל דלא גזרינן ולרבא אפילו מחמה לצל. ולפ״ז משמע להו לתוספות בע״כ דהאי שקלי וטריא דאביי ורבא בריה דר״י במתני׳ דושווין היינו קודם ששמעו מרבה בר״נ דמדמה העלי למוקצה מחמת ח״כ דרבה בר״נ גופא לא אמרה אלא לבתר דשמע מר׳ חנינא דכל מידי דקפיד עליה אסור אבל לבתר דשמע רבה ואוקמיה בהכי אפשר דאביי ורבא בריה דר״י נמי קבלו מיניה לענין זה דהוי מוקצה מחמת ח״כ כנ״ל אלא דמלשון התוספות בפרק כל הכלים משמע להדיא דשקלא וטריא דאביי ורבא הוי לבתר דשמע אביי מרבה וא״כ צ״ע ויש ליישב ודו״ק: וכל זה לשיטת התוספות אמנם אין בזה סתירה לשיטת רש״י והרי״ף שכתבו להדיא דטעמא דעלי משום מלאכתו לאיסור הוא ויש ליישב לשיטתם הסוגיא דתברא גרמי במ״ש בלשון הגמרא דעיקר מימרא דאביי היינו לענין קודם שקצב אלא דאגב אורחא שמעינן דלב״ה מותר אף לאחר שקצב ודוק היטב. אחר כל האריכות שהארכתי בזה עדיין לא נתיישבה דעתי דמסתימת לשון התוס׳ נראה דלא נתכוונו לזה כלל דכל כה״ג לא הו״ל לסתום לכן נראה דעיקר קושייתם אהא דנקט במתני׳ לקצב בשר דלצורך גופו הוא וטפי הו״ל למיתני רבותא דאפי׳ לצורך מקומו מותר לב״ה ואע״ג דבפרק כל הכלים כתבו התוספות להדיא דנקט לקצב בשר לרבותא דב״ש היינו משום דהתם לא מצי לשנויי כשינויא דהכא משא״כ הכא משמע להו טפי כהאי שינוייא דקשיא להו ליתני טפי רבותא לב״ה דהא קי״ל כח דהתירא עדיף מ״מ ראיה לדבריהם ודאי איכא כמ״ש באריכות. אלא דאכתי קשה מה שתירצו דהו״ל מוקצה מחמת ח״כ והוא דלא כמסקנא דאביי ורבא שם דא״כ לא צריך לאוקמי הא דושווין במחמה לצל וצ״ע: בגמ׳ ומ״ש מעור לפני הדורסן משמע דקס״ד דבעור לפני הדורסן נמי שייך איסור עיבוד וקשה דבפרק המוציא יין גבי המוציא עור כדי לעבדו דמקשה הש״ס מהא דשלשה עורות הן וכו׳ ומשני התם בבישולא ופרש״י בישולא היינו עור לחה כמו שהופשטה דלא חזי לעיבוד וא״כ ה״נ איירי בלחה שהרי היום נשחטה ואמאי קאמר דשייך בה עיבוד ונראה דהתם לא קאמר בפרק המוציא אלא דמסתמא לא קיימא לעיבוד דבהכי איירי התם אבל אם עיבדה אה״נ דשייך עיבוד אפילו בלחה ועוד יש לומר דנהי דלא חזיא לעיבוד אפי׳ הכי מקשה דליתסר מדרבנן דהו״ל כמעבד לאחר יד וק״ל:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush